אז איך היום התחיל?

על הבוקר כשכולן הגיעו ל־Yama Resort
עלינו על בגדי ים ונכנסנו ישר לאווירה – מסיבת בריכה עם בר לבן ממותג בלוגו שלי, כוסות צבעוניות, שיזוף, מסאז’ים, מוזיקה ברקע ודרינק ביד - וישר נכנסו לאווירה.

מה שקורה כשאת אובססיבית לדיטיילס

אם יש משהו שתמיד היה שם – זו האובססיה שלי לצדפים.
לא בקטע של חוף בתאילנד עם קוקוס ביד,אלא יותר כמו מרמייד שעובדת בקוטור.
אז כשחשבתי על השולחן של הערב – ידעתי בדיוק מה אני רוצה.סט כלים בגווני פנינה וחול, מפיות רקומות עם השם שלי, תפריט שעוצב במיוחד ללילה הזה.ואפיתי כל לחמנייה בתוך צדפה אמיתית – אחת אחת, ערב לפני.

התעוררנו לבוקר הכי מדויק

קמנו באור של בוקר רגוע.בלי לחץ. בלי שעון.בחוץ חיכה שולחן חדש לגמרי - כולו אווירת בוקר:מפת הפסים הצהוב־לבן האהובה עליי, קולקציית לילי-אוף-דה-וואלי, חבק שפרירית קסום ששמנו סביב כל מפית.שולחן רך, מואר, כזה שאת מתיישבת בו ונושמת אחרת.הכול היה רגוע ובדיוק כמו שרציתי שירגיש הסוף של 24 השעות האלה.פשוט בול.

ולפני שכולן הלכו

לא רציתי שהן יחזרו הביתה רק עם תמונות.
אז דאגתי שכל אחת תקבל סלסלת פיקניק - כזו שאפשר באמת להשתמש בה.אין כמו לטייל בטבע, בארץ, עם סלסלה מדויקת שמכילה הכול. מגבת חוף ממותגת ומושלמת שלנו, ויומן ״הנני״ מאת יובל גונן.
ואם את לא מכירה אותו - את צריכה.
זה יומן בוקר מהיפים שראיתי, בעיצוב מדויק, שמעודד להתחבר לעצמך, לבסס חזון יומי, ולזכור שיש לנו כוח לייצר את המציאות שלנו.

לסיכום?

יום הולדת שלא הייתי משנה בו כלום.שולחנות ערוכים, נשים אהובות, שקט, סטייל, והלב במקום.ככה אני חוגגת לעצמי.וככה אני בוחרת לחיות.